נפרדים מגיבור

רס"ן בר פלח ז"ל , תושב נתניה היה סמג"ד בחטיבת הנח"ל. פלח ז"ל הוא הקצין שנהרג בחילופי אש עם מחבלים מצפון לג'נין. איבדנו עוד גיבור.

אחותו הגדולה , גלית משתפת את מערכת ״השבוע בנתניה״ : ״בר הוא לב גדול, הוא אהב את החיים והוריש לנו את צוואתו להמשך הנתינה. ההורים שלנו תמיד נתנו לאחר ועל ערכים אלה גדלנו.
בר היה מפקד גדול, חבר אמת, אדם פעיל וטוב. הוא הדוד ה"משוגע", האחיינים ידעו שהוא צריך להגיע, חיכו לו בצפייה ודריכות כי ידעו שיש סיכוי שיקפיץ אותם , או יטיס אותם בהפתעה.״

המורשת של בר תמשיך לבעור בכולנו, בר נגע בהמון אנשים וגרם להם להיות טובים יותר. בכל אחד שהכיר יש פלח בתוכו.

אח שלי,
"בגלים אדירים חתרת
את הנשמה כמעט שחררת
לא, עוד לא
לא, לא עוד
בגלים אדירים חתרת
זה דבר גדול שלא ויתרת
בוא
בוא שב קרוב
בלב החושך עוד פועם אוצר של אור
ותתעורר צוחק מתוך חלום שחור
יש לאן לחזור
יש מיטה ויש גג ויש יין
ואם דמעות זולגות עדיין
בוא הביתה, בוא הביתה
כשהכאב קורע בבשר
ובלילות אתה עומד ושר…" (שי צברי)

חג. עדין לא נתפס,
הראש מתכחש והגוף נותן אותותיו.
הכל חצי, חצי לב מתמלא מנוכחות חבריך, חיילך ומכרייך, שמשתפים בעוד כמה פיסות מהוויתיך. חצי לב לא מבין את הנוכחים ש"חוגגים" את חייך. אתה פה ולא פה.

ושוב נברא בי הצער, הדמעות החנק והלב השבור. הסיפורים פה כמו ים ששולח פלגי מים שמגיעים לריק של מדבר ליבי, ממלאים ברעש לפני השקט שיגיע אחרי.
בכל לילה את ממשיך לבקר, אחכה לך גם הלילה.
שלך לתמיד אחותך הגדולה
גאלה

לשבעה אלה , אחיינתו של בר ז״ל, הגיעה עם שמלה צבאית עם חורים. כשנשאלה למה בחרה בה אמרה: "זאת שמלה של הצבא, כמו של בר, ויש בה חורים זה מסמל את זה שזה עצוב" היא שמה את הקסדה שלו והצדיעה לו.
בצאת השבעה, בערב, חברים המדהימים שלו הוציאו לפועל את המשך מורשתו. נתרמו ארוחות למשפחות. התגייסנו גם אנחנו לחלוקה לפני היציאה סיפרתי לאלה על דוד שלה והמעשים הטובים שעשה, ביניהן שהגיע לקשישים בתקופת הקורונה לבתים. אלה אמרה: "זה ממש מפחיד שהגיע אליהם, כי הוא היה חייל. זה מפחיד שחיילים מגיעים לבית של אנשים". במשפט זה ביטאה את החוויה האישית המפחידה שהיא חוותה ביום בו הגיעו לביתנו להודיע.

רפי ימין, מדריך וחבר קרוב של בר

את פלח הכרתי מזוית קצת אחרת ,הכרתי אותו בהיותו ילד שיצא לי ללוות בצמתים בחיים שלא סתם הפגישו בינינו .בתור ילד שהדרכתי תמיד הוא היה עם חיוך כובש , ילד שאוהב הרפתקאות .
הכנסתי את אותו ילד לקורס מדצים וכעבור שנתיים נהפך למדריך.
ומאז הוא ייצג את השכונה במועצת הנוער העירונית והראה לכולם שהכל אפשרי כי זה בר .
הוא היה חוד החנית של השכונה.
בנוסף לא הפסיק לדאוג לכל הצרכים של השכונה .
באיזה שהוא מקום הוא גרם לי להרבה גאווה וראיתי בו כמו אח קטן שרוצה ללמוד ולהבין בעולם של הגדולים ולהיות בעשייה.בתור נער בן 15 כל יום ישב איתי שעות במועדון הנוער .
בר היה מנהיג וידע להוביל אחריו ילדים נוער ומבוגרים .
תמיד גרם לגאווה ולעצבים אבל בחיוך שלו ישר היית מדלג.
בכיתה י״א פלח עשה עבודת גמר אחרי שנכנס לעולם הגלישה דיוקן של עצמו בים לצורך העבודה היה צריך המון לייבלים של עמותת צלול ואני הייתי עושה השלמת הכנסה בחנות גלישה
בר הגיע לחנות ותלש מכל המכנסיים את הטיקטים רצו להרוג אותי בעבודה אבל בר עם הקסם שלו הרגיע.
עזרנו לו וחיברנו אותו לבילבונג שיביאו לו טיקטים (ֶ מצרף את התמונה של העבודת גמר)
את עולם הגלישה חשפתי בפניו בקורס שבניתי למשך שנה בעזרת חברת פייזר שתרמה תקציב וכבר אחרי חודש הוא עזר לי להדריך ולארגן דברים ונדבק בקסםֶ והכיר חברים חדשים שהיו איתו עד יומו האחרון.
יש לי עוד המון חוויות מבר
בר פלח היה מלך ישראל

כדרכם של גולשים להיפרד מחבר יקר, עורכים מעגל גולשים בלב ים.
כמות האנשים שהגיעו לחוף קונטיקי עלתה על כל דימיון (שלי). מילדים ועד מבוגרים, בנים ובנות, בשלל לייקרות וגלשנים מכל הסוגים והצבעים.
פגשתי גולשים מהחוף שלא ראיתי שנים. פגשתי גולשים מכל הארץ
המעמד היה עוצמתי ומרגש שקשה לתאר במילים, אולי רק כשרואים וחווים.

בטוח שבר השקיף על כולם מלמעלה.. הים היה גלי אך באותם רגעים ודקות ארוכות, הים נרגע והכל היה נראה שקט

איש הכי מיוחד שהכרתי בחיי היתה לי הזכות ללמד אותו להדריך אותו ללוות אותו .
למדתי ממנו יותר ממה שלימדתי אותו

צילום: אילן אלגברי

לקריאת הכתבה באתר לחצו כאן